גרה נ' חברת תדלוק מואסי ושות' בע"מ 514486000

החלטה

הצדדים, עובדות רקע על הסכסוך וטענות הצדדים בקצרה:

1.בקשה למתן צו זמני. שני צווים זמניים מבוקשים בבקשה; הראשון- צו מניעה זמני האוסר על המשיבה להשכיר לצד שלישי כלשהו שטח ששימש את המבקש לניהול בית קפה בבניין הניצב בגוש 8331 בחלקה 31 בכניסה המזרחית של הכפר ג'ת (להלן : "הנכס") והאחר- צו זמני אשר יחייב את המשיבה למסור למבקש, שהפעיל בנכס בית קפה עד לא מכבר, את מפתחות הנכס על מנת שימשיך בניהול עסקו.

2.הבקשה הובאה בפניי, וביום 28.10.2013 ניתן צו ארעי במעמד צד אחד המונע מן המשיבה להשכיר את הנכס לצד שלישי . קבעתי דיון בבקשה ליום 5.11.2013. המשיבה הגישה בקשה לביטול הצו הארעי (הבקשה לביטול הצו הארעי תיקרא להלן : "התגובה" או "תגובת המשיבה") ובמהלך הדיון השמיעו הצדדים טענותיהם, המשיבה ביקשה לסכם טענותיה בכתב ומבוקשה ניתן בידה.

3.יצויין, כי לצד הבקשה למתן צו זמני הוגש כתב תביעה, בגדרו עתר המבקש ליתן הסעדים העיקריים שלהלן (סעיף 46 לכתב התביעה): צו מניעה קבוע המונע מן המשיבה להשכיר את הנכס לצד שלישי וצו המחייב את המשיבה לחתום על הסכם שכירות להשכרת הנכס למבקש למשך 10 שנים "בדמי שכירות הוגנים".

4.נראה, כי אין מחלוקת עובדתית של ממש בין הצדדים, ועל כן נביא להלן את העובדות שאינן שנויות במחלוקת שעולות, לכאורה, מן המסמכים שצירפו הצדדים;

5.עסקינן בבניין המצוי במתחם תחנת דלק בכניסה המזרחית של הכפר ג'ת המורכב משתי קומות. בשנת 2000 שכר המבקש מהמנוח עבד אלפתאח אלערו שטח בן 36 מ"ר בקומת הקרקע בו ניהל המבקש בית קפה. עפ"י הסכם השכירות המצורף כנספח 1 לבקשה, תקופת השכירות המוסכמת עמדה על 12 חודשים כאשר למבקש ניתנה זכות ברירה (אופציה) להאריך את התקופה שלוש פעמים, למשך שנה בכל פעם. דמי השכירות המוסכמים עמדו על סך 2,500 ₪ לשנה. אין חולקין, כי המבקש ניהל בית קפה במקום מאז שנת 2000 והוא המשיך להחזיק בנכס גם לאחר שתמה תקופת השכירות ותקופות האופציה.

6.ביום 23.6.2011 נחתם הסכם בין הגב' רשידה אלערו אלמנתו של המנוח עבד אלפתאח אלערו לבין המשיבה- חברה בע"מ (נספח 2 לבקשה). עפ"י הסכם זה, הוסכם בין המשיבה לבין המשכירה, כי המשיבה תשכור החל מיום 1.3.2012 את המחסנים בבניין שבתחנה (ובכללם הנכס מושא הבקשה), כאשר השוכרת מתחייבת להעמיד את כל המחסנים פנויים מאדם וחפץ לרשות המשיבה עד ליום 28.2.2012. עוד הוסכם בין המשיבה לבין המשכירה, כי היה והמשכירה לא תצליח לפנות שוכר כלשהו, אזי יופחתו דמי השכירות בהתאם (סעיף 5.2 להסכם). להשלמת התמונה נציין, כי המשיבה שכרה עפ"י הסכם אחר מיום 29.8.2010 (נספח 3 לבקשה) את תחנת הדלק .

7.בשנת 2011 , כאשר בתקופה זו ממשיך המבקש לנהל את בית הקפה בנכס (כאמור- מאז שנת 2000), החלה המשיבה בעבודות חפירה בתחנה כחלק מעבודות שיפוץ. בחודש 7/2011 פנה המבקש לבית המשפט השלום בחדרה במסגרת תיק מס' 12350-07-11 בבקשה למתו צו מניעה זמני המונע המשך העבודות, והצדדים הגיעו להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 17.7.2011 (נספח 4 לבקשה). עפ"י הסכם זה, הסכימו המשיבה והמבקש כי "תידחה הבקשה על הסף ללא צו להוצאות" (סעיף 2 להסכם), כי "המבקש יקבל בשכירות בלתי מוגנת לתקופה בלתי מוגבלת שלא תפחת מעשר שנים את הזכות להפעיל את בית הקפה... עפ"י שיקול הדעת התכנוני והעסקי של חברת מואסי בע"מ ובכפוף לקבלת היתר מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה" (סעיף 3 להסכם). עוד הוסכם כי המשיבה תשלם למבקש את הסך 25,000 ₪ והמבקש מתחייב שלא להתנגד לכל עבודה המתבצעת בתחנת הדלק "ולהסיר את התנגדותו לביצוע העבודות בפני הועדה המקומית לתכנון ובנייה" (סעיף 5 להסכם). כן הוסכם כי המבקש יוכל להמשיך לעשות שימוש בבית הקפה המוחזק על ידו בכפוף לכך שהשימוש לא יפריע לביצוע העבודות בתחנה (סעיף 6 להסכם) (ההסכם הנ"ל יקרא להלן : "הסכם הפשרה הראשון")

8.המבקש הגיש תביעה נוספת בחודש 11/2012 (ת.א 27836-11-12 (שלום חדרה)) בה טען כי המשיבה לא עמדה בהתחייבויותיה ועתר לחייב את המשיבה לשלם סך 600,000 ש"ח (לא ברור מהן טענותיו של המבקש בתביעה השנייה מאחר וכתב התביעה לא הובא בפניי). כך או כך, ביום 17.12.2012 הצדדים הגיעו להסכם פשרה אשר ביטל את הסכם הפשרה הראשון (נספח 6 לבקשה) (להלן : "הסכם הפשרה השני"). עפ"י הסכם הפשרה השני, הסכימו הצדדים כדלקמן:

א.ב-"הואיל" השביעי: הצהירו הצדדים כי הם "חפצים להסדיר בהסכם סופי את מערכת היחסים ביניהם כמשכיר ושוכר בית הקפה הנ"ל, בהסכם אשר יוגש לאישור בית המשפט כהסכם פשרה.."

ב.בין הצדדים הוסכם כי הסכם הפשרה השני מבטל את כל קודמיו לרבות את הסכם הפשרה הראשון.

ג.בין הצדדים הוסכם כי "ייחתם הסכם שכירות אשר לא יפחת מ- 10 שנים את תחילתו תהיה ממועד פתיחת התחנה בקיזוז התקופה באופן רטרואקטיבי החל מיום 1.3.2012" (סעיף 3 להסכם). בין הצדדים הוסכם כי ההסכם ייחתם במעמד פתיחת תחנת הדלק או בסמוך לכך.

ד.עוד הוסכם (בסעיף 5 להסכם) כי המבקש יהיה רשאי להמשיך את הפעלת בית הקפה בנכס עד לקבלת הודעה "בדבר התחלת ביצוע העבודות ומייד לאחר השלמתם" וכי בעבור התקופה שמיום 1.3.2013 ועד ליום פתיחת התחנה, לא ישלם המבקש דמי שכירות.

9.עוד עולה מן המסמכים שצירפו הצדדים לבקשה ולתגובה, כי המבקש המשיך להחזיק בנכס וביום 20.6.2013 שלח עו"ד נזאר ותד- ב"כ המשיבה, מכתב אל ב"כ המבקש לצורך קבלת חזקה זמנית בנכס לצורך שיפוצו, ובו כלולה התחייבות המשיבה לפיה תמסור לידי המבקש בחזרה את מפתחות המושכר "מידית לאחר התקנת דלת הכניסה החדש, וכל זאת לא יאוחר משלושים יום ממועד פינוי המושכר" על ידי המבקש (ראו נספח 8 לבקשה). ביום 27.6.2013 שלח עו"ד נזאר ותד ב"כ המשיבה מכתב נוסף ובו הוא מציין כי עבודות השיפוץ התחילו ביום 23.6.2013 ללא צורך בקבלת המפתחות "היות והוסרה דלת הכניסה של המושכר".

10.בין ב"כ הצדדים התנהלה התכתבות. ביום 23.9.2013 שלח ב"כ המבקש מכתב ובו דרישה להשיב את המפתחות למרשו בהתאם להתחייבות המשיבה שניתנה מפי ב"כ ביום 20.6.2013 (נספח 10 לבקשה) וב"כ המשיבה השיב במכתב מיום 23.9.2013 (נספח 11 לבקשה) כי ייעשה מאמץ להשלמת שיפוץ תחנת הדלק כולל המחסנים בהקדם האפשרי "ואז יוזמן מרשך לצורך סיכום תנאי ההסכם וחתימתו".

11.מן ההתכתבות והסכמי הפשרה הנ"ל עולה, כי גובה דמי השכירות לא הוסכם בין הצדדים. לטענת המבקש, דורשת המשיבה דמי שכירות בסך 5,000 ₪ לחודש (לאחר שהמבקש שילם במשך מעל 10 שנים סך 2,500 ₪ לשנה) ואילו הוא- המבקש, היה מוכן לשלם סך 1,500 ₪ לחודש- סכום העולה בהרבה על הסכום ששילם הוא עד היום.

12.המבקש טוען, כי יש ליתן צו מניעה זמני, וזאת על מנת שלא תתרוקן התביעה העיקרית מתוכן שכן השכרת הנכס לצד ג', לאחר שעבודות השיפוץ הסתיימו ונכס סמוך כבר הושכר לאחר, עלולה לגרום לו נזק בלתי הפיך. כמו-כן טוען המבקש, כי עד לחתימת ההסכם, ומתוקף התחייבות המשיבה שניתנה מפי ב"כ ביום 20.6.2013, יש להורות למשיבה למסור לידיו את מפתחות הנכס.

13.בתגובה מתנגדת המשיבה לבקשה. לטענתה, היעתרות לבקשה פוגעת בצורה בלתי הפיכה באינטרסים העסקיים שלה ומורידה לטמיון סכומים נכבדים שהשקיעה על מנת להשביח תחנת הדלק והבניין. לטענת המשיבה, קבלת הבקשה עלולה לערער את האיזון בחיי המסחר ומדובר בשאלה עקרונית שיש לה השפעה על האינטרס הציבורי, שכן אל לו לבית המשפט להתערב בהסכמות הצדדים וביחסים המסחריים ביניהם.

14.המשיבה טוענת, כי עקב מחלוקת בין הצדדים לגבי גובה דמי השכירות, לא נקבו הצדדים בדמי השכירות ודחו את ההכרעה בשאלה זו עד לתום עבודות השיפוץ בתחנה (סעיף 17 לתגובה). לטענת המשיבה, היא החלה בעבודות השיפוץ בחודש 4/2013 (סעיף 20 לתגובה). באשר לדמי השכירות עומדת המשיבה על כך שהמבקש ישלם דמי שכירות דומים ליתר השוכרים כאשר תינתן לו עדיפות על פניהם (מעין בונוס) בכך שהוא יוכל להקים מעין פרגולה בחזית הנכס (סעיף 23 לתגובה). המשיבה אינה כופרת כי היא מבקשת לקבל דמי שכירות ע"ס 5,000 ₪ והיא עומדת על כך שהיא, והיא בלבד, יכולה לקבוע את דמי השכירות. המשיבה טוענת כי טרם סיימה את עבודות השיפוץ במתחם (סעיף 27 לתגובה).